מרתון TCS ניו יורק 2026 יתקיים ביום ראשון, 1 בנובמבר. הוא מזנק בסטטן איילנד, עובר דרך כל חמשת הרבעים, ומסתיים בסנטרל פארק, בדיוק כפי שהיה במשך עשרות שנים.
הדבר שאף אחד לא מספר לכם כשאתם מזמינים הוא שיום ראשון של המרתון הוא בעיה לוגיסטית לכל מי שנמצא בעיר, לא רק לרצים. קטעים ארוכים של מנהטן נחסמים במחסומים. לחצות את המסלול ברגל פירושו למצוא נקודת חצייה מאוישת ולחכות. אוטובוסים משנים מסלול. אם הזמנתם חדר בשדרה הראשונה באזור רחוב 70 כי זה נשמע קרוב לאקשן, אתם תהיו קרובים מאוד לאקשן וללא יכולת לצאת.
ההצעה שלנו לישון כאן למטה פשוטה: המסלול לא יורד מתחת למידטאון במנהטן. הרובע הפיננסי מחוץ לתחום. הבלוק שלנו ברחוב John פתוח כל היום, המסעדות פתוחות, שום דבר לא חסום, והרכבת התחתית מתחתינו נוסעת צפונה מתי שרק תרצו. אתם עולים למרוץ כשבא לכם המרוץ, וחוזרים לשכונה שקטה כשסיימתם. ביום ראשון של מרתון, שקט שווה יותר מקרבה.
אם אתם רצים
החלק בסוף השבוע של המרוץ שבאמת קובע איך תרגישו ביום ראשון בבוקר הוא היומיים שלפניו, וזו בעיית דיור יותר מאשר בעיית אימון.
אתם רוצים לבשל. בכל סוויטה שלנו יש מטבח מלא, כך שארוחת הערב של שבת יכולה להיות בדיוק הדבר שאתם אוכלים לפני כל ריצה ארוכה בבית, מוכן בשעה שנוחה לכם, במקום שולחן ב-21:00 במסעדה שממהרת להפוך שולחנות. יש קניות למכולת לעשות כשמגיעים ואז אתם מסודרים. זו הסיבה מספר אחת שרצים מזמינים דירה ולא חדר.
אתם רוצים מכונת כביסה משלכם, או לפחות אחת פנויה. בחלק מהסוויטות שלנו יש מכונת כביסה ומייבש ביחידה, ואתם יכולים לסנן לפי זה כשאתם מזמינים. לכל השאר יש את חדר הכביסה במפלס התחתון, חופשי לשימוש, כולל קפסולות דטרגנט. ציוד מרוץ שעבר שלוש טיסות לא חייב להישאר ככה.
אתם רוצים ריצת שחרור שהיא לא הפקה. חדר הכושר שלנו נמצא במפלס התחתון, כך שעשרים דקות קלות בשבת לא דורשות לצאת מהבניין. אם אתם מעדיפים לרוץ בחוץ, ה-Hudson River Greenway הוא השביל השטוח והרציף שרוב רצים בדאונטאון משתמשים בו, וקו המים של האיסט ריבר נותן לכם את אותו הדבר בצד השני.
ואתם רוצים לישון. הרובע הפיננסי מתרוקן בסופי שבוע. בדרך כלל אנחנו מזכירים את זה לאורחים בתור מוזרות של השכונה; בלילה שלפני מרתון זו כל הפואנטה.
עניין אדמיניסטרטיבי אחד ליום המרוץ שלא ננחש עבורכם: NYRR מקצה את ההסעה שלכם לכפר הזינוק, בין אם זו מעבורת או אוטובוס, ונותן לכם נקודת יציאה ושעה כשאתם אוספים את המספר בתערוכה. קראו את האישור הזה בעיון ותכננו את השעון המעורר של יום ראשון אחורה ממנו. אל תתכננו לפי מה שחבר עשה לפני שלוש שנים.
אם אתם צופים
יש לכם החלטה לקבל בין הקטע במנהטן לאורך השדרה הראשונה, שהוא קיר הרעש הכי חזק על המסלול, לבין אזור הסיום בסנטרל פארק, שהוא איטי ורגשי יותר והרבה יותר קשה להתקרב אליו בלי הכרטיס הנכון.
בכל מקרה אתם עולים צפונה מאיתנו ברכבת התחתית, והעצה הפרקטית היא ללכת מוקדם יותר ממה שמרגיש נחוץ ולבחור נקודה אחת במקום לנסות לתפוס את הרץ שלכם פעמיים. לחצות את המסלול כדי להגיע מהצד המזרחי לצד המערבי באמצע המרוץ זה הדבר שאוכל שעה וגורם לאנשים לפספס את האדם שבשבילו באו.
אם יש לכם ילדים שלא יחזיקו מעמד שמונה שעות של עמידה על המדרכה, פיצול היום עובד מצוין מכאן למטה: צפו בקטע באפטאון בבוקר, חזרו לסוויטה אחר הצהריים, ותנו להם להתפרס בזמן שהמבוגרים מחליפים עדכונים בטלפון.
להגיע למסלול
מאיתנו, הנסיעה צפונה היא נסיעה ישרה ברכבת התחתית והיא פועלת כרגיל ביום ראשון של המרתון, כי הרכבות נמצאות מתחת לרחובות הסגורים ולא עליהם. כתבנו בנפרד את המסלול לסנטרל פארק, ואותם קווים מביאים אתכם לקטע של האיסט סייד.
הקטע ששווה להפנים: הרכבת התחתית היא לא צוואר הבקבוק ביום ראשון של המרתון, החציות במפלס הרחוב הן כן. תכננו באיזה צד של המסלול אתם צריכים להיות לפני שאתם עולים על הרכבת, לא אחרי שאתם עולים במדרגות.
הערות להזמנה
סוף השבוע של המרתון מתמלא מוקדם בכל העיר, והאנשים שמזמינים הכי מאוחר הם בדרך כלל החברים והמשפחה שהחליטו לבוא ברגע שהרץ התקבל. אם זה אתם, ארבעה בקבוצה זה לא שני חדרים. אין לנו חדרים מחוברים, אבל יש לנו סוויטות של שניים ושלושה חדרי שינה לקבוצות גדולות יותר, מה ששומר את כולם מאחורי דלת אחת עם מטבח אחד ושעון מעורר אחד ל-5:00 לפנות בוקר שצריך לתאם במקום שניים.